רואים את התמונה היפה הזו? זו אחת התמונות שאני אוהבת במיוחד, אבל מאחוריה יש סיפור קצת מצחיק.
זה היה באמצע הופעה באוסטריה. להקת רוק מקומית הזמינה אותי להתארח איתם לכמה שירים. זו לא היתה הופעת ענק אבל הבמה היתה גדולה יחסית לבמות כאן בארץ, כזו שממש אפשר לרוץ עליה מקצה לקצה, וזה בדיוק מה שעשיתי.
באמצע ההופעה, תוך כדי ריצה והרגשה של כוכבת רוקנרול באייטיז, אני מגלה שהערכתי לא נכון את יכולות הסיבולת לב-ריאה שלי. זה היה אחרי תקופה ארוכה בה לא התאמנתי, וביחד עם האדרנלין והאנרגיות מהקהל (אוסטרים הם עם משוגע לגמרי) נגמר לי האוויר, בדיוק לפני שהייתי צריכה לתת איזה תו גבוה ונקי.
אז מה עושים? משתמשים בגוף!
בזמן ששרתי את הצליל הגבוה, הרמתי את הרגל לכיוון החזה על מנת להפעיל את איזור הבטן, הגב והאגן, ולהשתמש בתנועתיות הזו כדי “לסחוט” עוד קצת אנרגיה נחוצה.
זה עבד, התו עבר בשלום, ותוך כדי עוד הספקתי לחשוב לעצמי: “מעניין אם מישהו מצלם את זה, זו היתה אחלה פוזה”.
בסיום ההופעה ניגש אליי הצלם וזו התמונה שהוא מראה לי. “תראי איזו פוזת פרדי מרקיורי”, הוא מתלהב, ולרגע תהיתי אם לספר לו שהיתה לפוזה הזו מטרה מאוד ספציפית…
תמיכה טובה היא אחד הדברים החשובים בשירה, ומקורה בתנועה.
אם לקחתם שיעור פיתוח קול בחייכם, בוודאי דיברו איתכם על תנועה של הבטן פנימה, ואולי גם על איזורים אחרים. אנחנו לא רוצים להגיע למצב של “נעילה” שרירית, שבה אין תנועה והיא לא בריאה לקול שלנו.
אז כשאנחנו מניעים את הגוף בצורה כזו שנראית לעין – לדוגמה, לשיר תוך כדי התכופפות לכיוון הרצפה, כאילו כדי להרים חפץ שנפל – אנחנו לא יכולים לנעול את איזור הבטן, היא חייבת להכנס פנימה.
אולי אתם מכירים את תנוחת ה”רגל על מגבר” הידועה, הרבה זמרי רוק ומטאל משתמשים בה כל הזמן – מניחים את הרגל על המגבר ומתכופפים אליה.
ככל שהפראזה ששרים היא יותר קיצונית (סקרימים, גראולים) אפשר לראות אותם ממש מתקפלים לתוך עצמם.
ההתכופפות הזו יוצרת תנועה באיזור הבטן, והקירוב של החזה לרגל המכופפת גם מפעילה את איזור הגב העליון והתחתון ולפעמים גם את איזור האגן – ואנחנו משתמשים בכל קבוצות השרירים האלה כשאנחנו שרים.
במיוחד בפראזות קשות, אפקטים או צלילים בקצוות המנעד, תנוחות כאלה לפעמים יכולות להיות הצלה של ממש בתנאי במה.
ההפעלה הזו של הגוף מכריחה אותנו לעבוד מהמקומות הנכונים ומייצרת את המתח השרירי הנדרש כדי לתמוך את הצליל כמו שצריך.
גם כשאנחנו לא במיטבנו, לדוגמה צרודים או חולים, תנועה כזו של הגוף שמגייסת אנרגיה נוספת לפעולה – יכולה לפעמים להיות ההבדל בין לשרוד את ההופעה או לא. וכמובן – זה גם שואו טוב 🙂
אז בפעם הבאה שאתם רואים זמר מתכופף, נשען על משהו, מרים משהו וכדומה – אתם יכולים לחייך לעצמכם ולדעת שיש סיכוי שהוא עושה זאת כדי לגייס תמיכה נוספת במהלך שיר קשה.
צילם: Janusch Unterhuber