\”אז רגע, אין יותר \’קול חזה\’ ו\’קול ראש\’? אין חלוקה לרגיסטרים? אז איך זה בעצם עובד, בלי גבולות?\”
זו היתה השאלה הראשונה שלי כשהתוודעתי לשיטת ה- Complete Vocal Technique אותה אני לומדת ומלמדת בשנים האחרונות, וכאן בעצם התחיל הרומן שלי איתה.
עצם שינוי הטרמינולוגיה לבדה הפיל אצלי איזו חומה בראש, ופתאום כל היסודות של מה שהכרתי על פיתוח קול עד לאותה נקודה התערערו – כי אם אין גבול מוגדר בין \”החזה\” ל\”ראש\”, מה עושים? האם אנחנו פשוט יכולים לשייט לנו בין הצלילים, ללא מגבלות?
ופתאום נוכחתי לדעת שכן, ברגע שהפסקנו לשרטט איזה גבול דמיוני, פתאום זה אפשרי. זה כמו החתול שמעולם לא סיפרו לו שהוא לא יכול לעבור דרך קירות אז הוא פשוט עובר דרכם. וכל הטוב הזה, רק משינוי של המונחים עצמם והחלפתם במונחים אחרים.
זה לא שעכשיו אין חוקים, יש ואפילו ברורים. וגם יש גבולות ומגבלות, גמישים יותר אמנם, וכאלה שמאפשרים הרבה יותר חופש.אבל שינינו משהו במצב התודעתי שאיפשר לנו התקדמות מיידית. כל כך פשוט, כל כך עובד.
והנה, קצת פאסט פורוורד קדימה, סשן אחר, מקום אחר. אני נתקעת עם איזה צליל גבוה שאני לא מצליחה לעבור. בראש רצות לי תבניות – הצליל הזה מופק בצורה אקוסטית מסויימת, הצליל ההוא מופק בצורה אקוסטית אחרת. התסכול גדול כי שוב יש לי גבול שאני לא מצליחה לעבור.
ואז אומרים לי שלוש מילים שהן קסם: \”אין לך גבולות\”. ואני מתנגדת, ממש דבקה בחוקים ובמונחים ומסרבת לשחרר אותם, כי הרי בדקתי, ניסיתי, חקרתי, רשמתי. אני יכולה להגיע רק עד כאן. זה הגבול והוא מאוד מוגדר, ואני לא יכולה לחצות.
ומתעקשים איתי להפסיק לחשוב על זה בתור קופסאות: \”פשוט טיילי לך למעלה ולמטה וחזק וחלש ותראי כמה קל זה. אין באמת גבולות. את יכולה.\”
ויודעים מה? יכלתי.
אז מה מוסר ההשכל בעצם?
אנחנו צריכים ללמוד וללמד את הגבולות והמונחים כדי שנוכל לדבר באותה השפה ולעבוד נכון.
אבל לטרמינולוגיה יש כוח ולעיתים הוא נהיה מיסטי מדי, הרבה יותר ממה שהוא אמור להיות. הרבה יותר ממה שמועיל לנו. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מתדיינים ומסתבכים יותר מדי במונחים עצמם במקום בתרגול האפקטיבי ובמקום כזה אין לא למידה ולא התקדמות.
אז אם נתקענו, בואו נשכח את המונחים לתקופה, נדבר בשפה אחרת, נחליף את השמות. נדבר בתחושות ובדימויים במקום בטכניקה ובמושגים יבשים. לפעמים המונח יצר לנו מן קיר שאנחנו לא מסוגלים לעבור, אז מדי פעם צריך להזכיר לעצמנו או לתלמידים שלנו שאנחנו בעצם כן יכולים לעבור דרך קירות.
מנסיוני על עצמי ובעבודה עם זמרים אחרים גיליתי שזניחת המושגים הטכניים לתקופה מסוימת עובדת נהדר ואף מהווה הקלה גדולה אם עבדנו מאוד קשה לעבור מכשול ואנחנו לא מצליחים וכבר נמצאים על סף תסכול.
אז אם מצאתם את עצמכם במצב כזה, זרקו רגע את המונחים הצידה, המציאו להם שמות חלופיים מצחיקים אם צריך. נסו ככל האפשר לא לדבר בשפה המוכרת, כי אולי דווקא זה אוצר המילים שמגביל אתכם. מעין איתחול למיינד, עד שדברים שוב מסתדרים לנו – פשוט עצרו רגע ושננו – There is no spoon .