גראולים או אופרה? שבירת מיתוסים ובחירה חופשית

כשרק התחלתי לשיר, נורא עניין אותי ללמוד לשיר אגרסיבי. הסגנון העיקרי שלי הוא מטאל, שם שירה אגרסיבית מתבקשת, ותמיד תהיתי איך אפשר לעשות גראולים וצרחות לאורך זמן בצורה בריאה.

עם השנים והנסיון של שירה בלהקות לצד פוקוס על טכניקה, למדתי לעשות בדיוק את זה, וגם בשיטה אותה אני מלמדת, ה- Complete Vocal Technique, יש חלקים שלמים המוקדשים לאפקטים ווקאליים ותרגול שלהם בצורה בריאה, כך שעם הידע העכשווי שיש בנושא אפשר ללמוד לבצע אותם אפילו בצורה קלה ומהירה יותר מבעבר ללא גרימת נזק למיתרי הקול.

אבל עדיין מהדהד לי בראש משפט אותו אמרו לי לא מעט זמרי מטאל אחרים באותה תקופה: “כן, אפשר לעשות גראולים לאורך זמן ואפילו בלי להיות צרוד, אבל בסופו של דבר זה כן ישפיע על קצוות המנעד והיכולת שלך לשיר צלילים גבוהים”. בקצרה, הם טענו שגראולר לא יכול לשיר אופרה ולהפך, שיש מחיר אותו צריך לשלם עבור בחירה בסגנון זה או אחר.

אז כן, מדובר במיסקונספציה, מיתוס אותו אני שמחה לשבור. אם נעבוד בצורה בריאה, אנו יכולים לבצע כל צליל שהקול האנושי מסוגל לו, ויש מספיק להקות וזמרים שמוכיחים את הטענה הזו. כמובן, אם נעבוד לא נכון לאורך זמן, נוכל לפגוע בקול שלנו ואז כפועל יוצא נסיים צרודים או נפגע במנעד שלנו. אבל אם יש לנו טכניקה טובה, אין שום מניעה שנצליח גם לצרוח כמו מפלצות וגם להגיע לפחות עד לדו הגבוה (C6), גברים ונשים כאחד.

ועדיין, בעולם המטאל אנחנו שומעים הרבה זמרים שמעידים על עצמם “אני יודע רק לצרוח, לא לשיר נקי” ולהפך. כשמבקשים מהם להסביר מדוע הם טוענים שזה פשוט לא עובד להם אחרת.

מדוע זה כך?

בגדול, מדובר כאן על אנרגיה. אנו שולטים בזרם האוויר בצורה שונה, גם מבחינת הכמות וגם מבחינת התנועה. צעקה או צליל אופראי ארוך – שניהם מופקים מאותו “כלי”, הגוף שלנו, אבל דמיינו שאנחנו מנגנים עליו בצורה מסוימת עבור האחד, ובצורה מעט שונה עבור השני.

אנחנו משנים את צורת הפה.

אנחנו משנים את ההברות.

אנחנו משנים את המצב המנטלי שלנו.

אנחנו משתמשים בקבוצות שרירים שונות.

וזו הסיבה שזה קשה לנו – זה לא שאנחנו לא מסוגלים, אנחנו פשוט מנסים ליישם את מה שאנחנו מכירים מסגנון אחד על סגנון אחר וזה לא תמיד עובד.

לדוגמה, כשאנחנו מדברים על תמיכה, ישנן שלוש קבוצות שרירים עיקריות שעוזרות לנו להחזיק את הסרעפת למטה ואת הצלעות בחוץ ככל האפשר ובכך לשלוט על האוויר.
בשיחותיי עם זמרות אופרה, הן העידו שהן משתמשות בעיקר בשרירי הבטן לתמיכה ומתמקדות בתחושת ההתרחבות של הצלעות. זמרי רוק ומטאל הרבה פעמים משתמשים גם בשרירי הגב והאגן בשביל עוד קצת אנרגיה.

כשהנחיתי זמרות קלאסיות שטענו שהן “לא מסוגלות לשיר רוק” לשים לב יותר לשרירי הגב, להברה שונה, ולצורת פה שונה – פתאום משהו נפתח והגענו לצליל אחר. מאידך, כשאני נדרשת לבצע צלילים ארוכים ואופראיים, שזה הכי רחוק ממה שאני רגילה לשיר בדרך כלל, אני חושבת יותר על התרחבות הצלעות, צליל זורם, מיקוד. מעט שונה ממה שאני עושה כשאני רוצה לתת צווחה גבוהה ואגרסיבית, בה כל מרכז הגוף נהיה כמו קפיץ שאצורה בו אנרגיה מתפרצת.

אז זה לא שאנחנו צריכים לבחור – אופרה או גראולים, שירה נקייה או אגרסיבית. אנחנו יכולים בהחלט לאמן את שניהם מבלי “לאבד” צלילים בדרך – פשוט צורת האימון היא שונה.
זה ההבדל בין לרוץ מרתון לבין לרוץ ספרינט – בשניהם אנחנו רצים אבל האימון עבורם שונה – תנאים פיזיים ומנטליים שונים, קבוצות שרירים שונות.

הנה מדריך וידאו קצר (אנגלית) שמסכם את כל זה. אימונים מהנים 🙂